ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ג · קטע ו׳

וְעַתָּה אַתָּה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָב הָרַחֲמָן, אָב הַחֶסֶד, הַחוֹמֵל בֶּאֱמֶת, רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ בָּעֵת הַזּאת כִּי בְּצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ, וְנִתְקַיֵּם בָּנוּ עַכְשָׁו. "וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה", כִּי הִכִּיתָ אוֹתָנוּ מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה זוֹ מִיתַת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הָיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתָנוּ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק, וְהָיוּ חָסִים עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים תָּמִיד בְּכָל עֵת עַל תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ, לְחַדֵּשׁ נַפְשׁוֹתֵינוּ לְטוֹבָה לְחַדֵּשׁ כְּנֶּשֶׁר יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ וְעַתָּה לְהֵיכָן נִפְנֶה, לְהֵיכָן נָנוּס, מֵאַיִן נְבַקֵּשׁ עֵזֶר לָנוּ