ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ק״ל · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִזֶּה בְּלִי שִׁעוּר, כִּי עֲדַיִן אֲנִי צָרִיךְ לְהַעְתִּיר הַרְבֵּה לְהִנָּצֵל מֵהַגֵּהִנָּם מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו כִּי הִרְבֵּיתִי לִפְשׁעַ נֶגְדֶּךָ, עַד אֲשֶׁר "עֲווֹנוֹתַי עָבְרוּ ראשִׁי, כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי, טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְּמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבּלֶת שְׁטָפָתְנִי" וְלֹא דַי לָנוּ בַּעֲווֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים כִּי אִם הוֹסַפְתִּי עֲלֵיהֶם עוֹד חֲדָשִׁים מָה אוֹמַר, מָה אֲדַבֵּר מָה אֶצְטַדָּק, אַךְ כְבָר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ עצֶם רִבּוּי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ בְּלִי שִׁעוּר עַל כֵּן אֲנִי מְחֻיָּב בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְנַפֵּל לְפָנֶיךָ וּלְהַעְתִּיר עֲדַיִן לִזְכּוֹת לְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת כַּאֲשֶׁר הֻזְהַרְנוּ מִצַּדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, וְהֵעִירוּ אָזְנֵינוּ מִמְּךָ לְקַוּוֹת וּלְצַפּוֹת לָזֶה