ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה קמ״א · קטע א׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַחֵם עָלַי וְהַצִּילֵנִי מֵרִיב וּמַחֲלֹקֶת כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת לְבָבִי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינִי חָפֵץ בְּשׁוּם מַחֲלֹקֶת כְּלָל כִּי מִי אָנכִי שֶׁיִּהְיֶה לִי מַחֲלֹקֶת עִם שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם כִּי כֻלָּם טוֹבִים מִמֶּנִּי בְּלִי שִׁעוּר אַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּתְרַבָּה בָּעוֹלָם עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָפֵץ בְּשָׁלוֹם בֶּאֱמֶת הֵם חוֹלְקִים עָלָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" וְאַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁגּוֹרֵם הַמַּחֲלֹקֶת בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כִּי גַם בְּלֹא זֶה קָשֶׁה מְאד לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְפִילָּה, וְנוֹסָף לָזֶה כַּמָּה מְעַכֵּב הַמַּחֲלֹקֶת אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְפִילָּה וְעַתָּה מַה נַּעֲשֶׂה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵיךְ לוֹקְחִין הַדִּבּוּר לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁנִּתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת כָּל כַּךְ בָּעוֹלָם כִּי כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלֹקֶת, "וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם", רַחֵם עָלַי מָלֵא רַחֲמִים, הוֹרֵנִי וְלַמְּדֵנִי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם כָּל הָעוֹלָם בְּאפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלֹקֶת רַק שָׁלוֹם וֶאֱמֶת