ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ט״ו · קטע כ״א

אֲדוֹן כּל מָלֵא רַחֲמִים, חָנֵּנִי וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְתוֹרָה וּתְפִילָּה בֶּאֱמֶת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לִטְעם גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה טַעַם אוֹר הַגָּנוּז אֲשֶׁר גָּנוּז וְצָפוּן לִירֵאֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם", כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵיטִיב לַכּל וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין טוֹב אֲמִתִּי בָּעוֹלָם כִּי אִם לִהְיוֹת סוּר מֵרָע בֶּאֱמֶת, וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד וּבָטֵל אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת תָּמִיד, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִטְעם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר זאת הִיא הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּיִית וְהַנִּצְחִיִּית עֲשֵׂה עִמִּי כְּחַסְדֶּךָ, וְזַכֵּנִי לִטְעם מִטּוּבְךָ הָאֲמִתִּי "מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן", חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וּמִטּוּבְךָ תַּשְׂבִּיעֵנִי, וּמִזִּיו כְּבוֹדְךָ תַּרְאֵנִי, וּלְחַיִּים נִצְחִיִּים תְּזַכֵּנִי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה