ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ט״ו · קטע ד׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱמֶת יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב, וּבִי אֲדוֹנִי הֶעָווֹן, כִּי אֵינִי מִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲווֹתַי אֲפִלּוּ שָׁעָה קְטַנָּה וּבַעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמּוֹשֵׁךְ עַל עַצְמוֹ אֶת הַתַּאֲווֹת, חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְגָרְשָׁם וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, אַף גַּם מְשַׁכְתִּים עָלַי רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעַתָּה אַךְ הֲלֹא גַּם עַל זֶה כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי מִלְּפָנֶיךָ, וְהִפַּלְתִּי תְּחִנָּתִי לִפְנֵי חֲסָדֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁתִּמָּלֵא רַחֲמִים עָלַי וְתַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי בְּעַצְמִי לְבַל אֶהְיֶה עוֹד אַכְזָר עַל נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה מְאד וְאֶזְכֶּה לְרַחֵם עַל עַצְמִי כִּי אֵין רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם כְּמוֹ הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל מִי שֶׁנִּתְרַחֵק מִמְּךָ, וַעֲדַיִן אֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ בֶּאֱמֶת.