ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ז · קטע ט״ז

אָנָּא יְהוָה, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עצֶם בִּלְבּוּל וּכְסִילוּת דַּעְתִּי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלַי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר "כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל", וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת וְאֵיזֶה תַּחְבּוּלָה אֲבַקֵּשׁ לְתַקֵּן אֶת דַּעְתִּי לְהַכְנִיעַ כְּסִילוּת דַּעְתִּי, אֲשֶׁר מִזֶּה בָּאוּ מַעֲשַׂי הַמְכעָרִים וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְתַקֵּן דַּעְתִּי וּמַעֲשַׂי, אַף גַּם הוֹסַפְתִּי בְּכָל פַּעַם קִלְקוּלִים עַל קִלְקוּלִים, וּפְגָמִים עַל פְּגָמִים וַעֲכִירוֹת עַל עֲכִירוֹת, וּכְסִילוּת עַל כְּסִילוּת, וּבִלְבּוּלִים רַבִּים עַל בִּלְבּוּלִים