ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה כ״א · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים, חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ, וֶהְיֵה בְּעֶזְרֵנוּ, וְהָכֵן לְבָבֵנוּ שֶׁנִּזְעק וְנִצְעק אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת עַד שֶׁתַּעֲנֵנוּ נְשַׁוַּע וְתֹאמַר הִנֵּנִי וְיִהְיֶה קוֹל צַעֲקָתֵנוּ הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאד, וְלֹא נִתֵּן דֳּמִי לָךְ עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ, וְתַאֲזִין קוֹלֵנוּ וְתַקְשִׁיב שַׁוְעָתֵנוּ וּתְרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וְנִזְכֶּה לְגַלּוֹת וּלְהָאִיר וּלְהוֹלִיד הַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּעְלָמִים עַכְשָׁו מֵאִתָּנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וּבְהַסְתָּרָה גְּדוֹלָה, עַד אֲשֶׁר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ אֵין לָנוּ עַתָּה שׁוּם דַּעַת לְהַכִּיר אוֹתְךָ וְלַעֲבד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת וְאֵין אָנוּ זוֹכִים לְחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.