ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה כ״ב · קטע כ״א

וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְשִׁמּוּשׁ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּמוֹכִיחֵי אֱמֶת, וְאֶזְכֶּה לַעֲמד לִפְנֵיהֶם וּלְשַׁמְּשָׁם וּלְהִטָּפֵל בָּהֶם וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵיהֶם וּרְצוֹנָם, לְמַעַן אֶזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי אֵיזֶה שַׁיָּכוּת וְהִתְקָרְבוּת לָהֶם כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ גּדֶל רִחוּקִי מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, עַד שֶׁאֵין לִי שׁוּם שַׁיָּכוּת וְהִתְקָרְבוּת לָהֶם, עַד שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֶה לִשְׁמעַ דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ מֵהֶם, אֵינוֹ נִשְׁמָע לְאָזְנַי עֶצֶם קוֹל הַדִּבּוּר, כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה, הַנֶּאֱחָז וּמִתְדַּבֵּק בְּקוֹל דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְרֻבִּים וְגַם אֲפִלּוּ קוֹל אַנְחָתִי וְזַעֲקָתִי בְּעַצְמִי אֵינִי זוֹכֶה לִשְׁמעַ הֵיטֵב, כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה