ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה כ״ט · קטע א׳

שְׁמַע קוֹלֵנוּ ה' אֱלקֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי" וְאַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ מִשַּׁוְעָתִי "לא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן", וְלא תִסְתּם אָזְנְךָ מִצַּעֲקָתִי הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ יְעוֹרְרוּ עָלַי, כִּי זֶה כַמָּה נִכְסוֹף נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ וְאָנוּ צוֹעֲקִים וּמִתְפַּלְּלִים וּמִתְחַנְּנִים אֵלֶיךָ זֶה כַּמָּה יָמִים וְשָׁנִים "עֶרֶב וָבקֶר וְצָהֳרָיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" וְאָנוּ מְחַלִּים פָּנֶיךָ תָּמִיד שֶׁתָּשִׁיב פָּנֶיךָ אֵלֵינוּ, וּתְקָרְבֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת וַעֲדַיִן לא נוֹשָעְנוּ וְרָחוֹק מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָה כִּי אָרַךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת מְאד מְאד בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וּבְכָל יוֹם צָרוֹתֵינוּ מְרֻבָּה מֵחֲבֵרוֹ וּבֶאֱמֶת יָדַעְנוּ כִּי לא מִקּצֶר יָדְךָ לא הוֹשַׁעְתָּ אוֹתָנוּ, וְלא מִכּבֶד אָזְנֶיךָ לא שָׁמַעְתָּ תְּפִלּוֹתֵינוּ, כִּי אִם עֲוֹנוֹתֵינוּ הִבְדִּילוּ בֵינֵינוּ וּבֵינְךָ כִּי בַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים נִתְרַחַקְתִּי מִן הַטּוֹב בְּתַכְלִית הָרִחוּק, עַד אֲשֶׁר כָּל דִּבְרֵי תְחִנּוֹתַי וּבַקָּשׁוֹתַי הֵם רְחוֹקִים מִטּוֹב אֲמִתִּי כִּי לא בְדַעַת אֲדַבֵּר, וּמֵחֲמַת זֶה אֵינִי זוֹכֶה לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר הַנִּשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, עַד אֲשֶׁר כָּל דִּבּוּרַי אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם דִּבּוּר כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִין מֵהַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְאֵין בָּהֶם טוֹב וְעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ עֵזֶר לִי לִזְכּוֹת לְהַמְשִׁיךְ טוֹב לְתוֹךְ דִּבּוּרַי לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְדִבּוּר הַנִּשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁעַכְשָׁו אֵין לִי שׁוּם סְמִיכָה בְּכָל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן, כִּי אִם לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מַתְּנַת חִנָּם וְנִדְבַת חֶסֶד, שֶׁתְּחָנֵּנִי בְחֶסֶד חִנָּם וְתִתֶּן לִי כָל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲבוֹדַת ה', וּתְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ בְּרַחֲמִים בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר קָטָן בָּעוֹלָם הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁיִּהְיֶה נָקֵל אֶצְלִי לַעֲשׂוֹתוֹ וְאֵין לִי שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה, כִּי הָעֵצָה בְּעַצְמָהּ קָשֶׁה לִי לְקַיֵּם כְּמוֹ גּוּף הַדָּבָר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ וְעַל כֵּן אֵין לִי עַתָּה שׁוּם תִּקְוָה כִּי אִם עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְאִם חַס וְשָׁלוֹם אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי אֲפִלּוּ חֵלֶק אֶחָד מֵאֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּפִי עֵרֶךְ מַעֲשַׂי הָרָעִים, וְתִרְצֶה לְחַפֵּשׂ בִּתְפִלָּתִי וּתְחִנָּתִי, אִם יֵשׁ בָּהֶם אֵיזֶה טוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַדִּבּוּר שֶׁלִּי נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, לא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי "מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי" כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל דְּבָרַי הֵם רְחוֹקִים מִטּוֹב אֲמִתִּי בְּתַכְלִית הָרִחוּק.