ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ל׳ · קטע ד׳

מָרָא דְעָלְמָא כּלָּא, אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס בָּנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹהוּת, כִּי אִם צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאד מְאד כִּי לְפִי עצֶם יְרִידָתֵנוּ וְהִתְרַחֲקוּתֵנוּ מִמְּךָ מְאד, וּכְפִי פְּחִיתוּת נַפְשֵׁנוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים בְּעַצְמֵנוּ, אָנוּ צְרִיכִים עַכְשָׁו מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאד מְאד כִּי כָל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה נֶחְלַשׁ בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָדוֹל בְּיוֹתֵר וְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ בְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מְאד בְּמ"ט [אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה] שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזר לָהֶם כִּי אִם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַכְשָׁו שֶׁנָּפַלְנוּ בְגָלוּת גָּדוֹל בְּגוּף וָנֶפֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִגָּלוּת מִצְרַיִם, בְּוַדַּאי אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲזר אוֹתָנוּ כִּי אִם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאד, שֶׁיִּהְיֶה בִבְחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ וְלֹא דַּי שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָזֶה, אַף גַם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שָׁפַכְתָּ חֲמָתְךָ עָלֵינוּ וְלָקַחְתָּ מֵאִתָּנוּ כָל מְאוֹרֵי עֵינֵינוּ, כָּל צַדִּיקֵינוּ הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת וַעֲצוּמָה מְאד וּמַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בְּעֵת הַזּאת, בִּפְרָט אִישׁ כָּמוֹנִי חוֹלֶה כָמוֹנִי מְדֻכָּא וּמְעֻנֶּה בְיִּסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף כָּמוֹנִי נָגוּעַ וּמֻכֶּה וּמְטרָף וּמְבֻלְבָּל, "אִישׁ מַכְאבוֹת וִידוּעַ חֹלִי", מָלֵא פְּצָעִים רַבִּים וַעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר "מִכַּף רֶגֶל וְעַד ראשׁ אֵין בִּי מְתוֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה" מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֶצְטַדָּק מִי יַחְמל עָלַי וּמִי יָקוּם בַּעֲדִי