ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ל״ה · קטע ז׳

וְעָזְרֵנִי לְחַדֵּשׁ אֶת מחִי וְשִׂכְלִי וְנִשְׁמָתִי תָמִיד וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי תָמִיד אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן הַשֵּׁנָה בְּאפֶן שֶׁאוּכַל לְחַדֵּשׁ אֶת מחִי תָמִיד כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לִשְׁמר אֶת הַשֵּׁנָה מְאד כְּדֵי לְחַדֵּשׁ אֶת מחֵנוּ וְשִׂכְלֵנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ חַס וְשָׁלוֹם וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ עצֶם הַהֶפְסֵד שֶׁל רִבּוּי שֵׁנָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמַּפְסִידִין הַזְּמָן הַיָּקָר מִכָּל הוֹן אֲשֶׁר הַשָּׁעָה שֶׁנֶּאֱבַד מֵהַזְּמָן בְּשֵׁנָה אוֹ בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לָהּ תְּמוּרָה בָּעוֹלָם וְאֵין שׁוּם אֲבֵדָה בָּעוֹלָם, כְּמוֹ אֲבֵדַת הַזְּמָן וַאֲנִי בַּעַר וְלֹא אֵדָע כְּלָל אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה, בְּעִנְיָן הַנְהָגוֹת הַשֵּׁנָה כְּלָל.