ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ל״ז · קטע ט״ז

רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, חוֹמֵל דַּלִּים, שׁוֹמֵעַ אֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל נַפְשׁוֹתֵינוּ הָעֲשׁוּקוֹת כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפָּח, כַּאֲשֶׁר נִגְלֶה לְפָנֶיךָ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, וְעָזְרֵנִי לְמַלֵּט נַפְשִׁי מִנִּי שָׁחַת כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גּדֶל יְקַר וַהֲדַר תִּפְאֶרֶת נַפְשִׁי בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת רִבּוּי הַטִּנּפֶת וְהַלִּכְלוּכִים שֶׁלִּכְלַכְתִּי וְטִנַּפְתִּי נַפְשִׁי הָעֲלוּבָה מְאד מְאד וּלְפָנֶיךָ נִגְלָה עצֶם הָרַחֲמָנוּת שֶׁעַל נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה מְאד, הַיְגֵעָה מְאד, הַנִּדְכֵּאת וְהַמְטרֶפֶת מְאד בֵּין שִׁנֵּי הַכְּפִירִים פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ וְאָנוּ צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ זֶה זְמַן רַב, וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ הָיִינוּ אַכְזָרִיִּים עַל נַפְשֵׁינוּ אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת נַפְשֵׁינוּ בְּתּקֶף חֶמְלָתְךָ, שֶׁתַּהֲפךְ אֶת לְבָבֵנוּ לְטוֹבָה, וְתַטֵּה אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְתִתֶּן לָנוּ שֵׂכֶל וָדַעַת דִּקְדֻשָּׁה וְכחַ וּגְבוּרָה וְעֵצָה בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַגְבִּיר הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף תָּמִיד עַד שֶׁיִּתְבַּטֵל הַגּוּף וְתַאֲוֹתָיו לְגַמְרֵי וְאֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת וּלְנַשֵּׂא נַפְשִׁי תָמִיד בִקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה