ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה מ״ד · קטע ב׳

וּתְזַכֵּנוּ לִתֵּן צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לְהַחֲזִיק יְדֵי עֲנִיִּים הֲגוּנִים הַדָּרִים בֶּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁנִּהְיֶה נִכְלָלִים בַּאֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְגָרֵשׁ מֵי הַמַּבּוּל מֵאִתָּנוּ, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַמְבַלְבְּלִים אוֹתָנוּ תָמִיד, וּמוֹנְעִים אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָתְךָ הָאֲמִתִּיִּית, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְפִילָּה, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים עָלֵינוּ וּמְבַלְבְּלִים אֶת תְּפִלוֹתֵינוּ מְאד, עַד אֲשֶׁר "כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל" כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּבְרוּ הַמַּיִם "מְאד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים", עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה לַעֲמד נֶגֶד בִּלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת רַבּוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשׁעַ מְאד.