ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה נ״ג · קטע א׳

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה, חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְדַעַת שָׁלֵם וֶאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשְׁלִים אֶת דַּעְתִּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַד שֶׁיִּהְיֶה דַעְתִּי קָרוֹב וְסָמוּךְ לְדַעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, וְלֹא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם כִּי אִם בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּבְדָּל דַּעַת הָאָדָם מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאִי אֶפְשַׁר לֶאֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיגָם וְאֶזְכֶּה לִינַק תָּמִיד מִדַּעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת