ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה נ״ט · קטע ד׳

וּתְזַכֵּנוּ לְשֵׁם טוֹב, וְתַגְדִּיל שְׁמֵנוּ עַד עוֹלָם, וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְתִשְׁמר אוֹתָנוּ תָמִיד מְעֲוֹן הַכַּעַס וְלֹא אֶכְעוֹס עַל שׁוּם דָּבָר וְלֹא עַל שׁוּם אָדָם לְעוֹלָם וְלֹא אֶטְרף נַפְשִׁי בְּאַפִּי חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יִהְיֶה בְיָדִי אֵל זָר וְלֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל הַכּוֹעֵס שֶׁהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְתִשְׁמְרֵנִי מִן הַכַּעַס וּמִן הָרגֶז וּמִן הַקַּפְּדָנוּת בְּתַכְלִית הַשְּׁמִירָה, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לִי וּתְכַפֶּר לִי עַל כָּל מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי נֶגְדְּךָ עַל יְדֵי עָוֹן הַכַּעַס מִנְּעוּרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמִּדָּה רָעָה זאת נִתְאַחֲזָה בָּנוּ מִנְּעוּרֵינוּ עַד אֲשֶׁר אִבַּדְנוּ עַל יָדָהּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ