ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ס״ז · קטע ט׳

אָנָּא יְהוָה רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת צָרוֹתָם וּמַכְאוֹבָם שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צַעַר גִּדּוּל בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אֲשֶׁר כְּבָר הִפְלֵאתָ אֶת מַכּוֹתָם, וְלָקַחְתָּ מֵהֶם מַחְמַד עֵינֵיהֶם, וּמַשָּׂא נַפְשָׁם בָּנִים וּבָנוֹת הַיְקָרִים הַמְּסֻלָּאִים בַּפָּז, נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת וַחֲבִיבוֹת, יוֹנְקֵי שָׁדַיִם שֶׁלֹּא חָטְאוּ, גְּמוּלֵי חָלָב שֶׁלֹּא פָּשְׁעוּ, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֲשֶׁר הֵם מְקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, רַק בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וּבַעֲווֹנוֹת אֲבוֹתָם פָּגַעְתָּ בָּהֶם