ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה צ״ג · קטע ג׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָדַעְתִּי וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁכָּל הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים עָלֵינוּ בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָטִיּוּת מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, וְכָל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַמּוֹנְעִים וּמְבַלְבְּלִים אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָתְךָ, כֻּלָּם נִשְׁלָחִים מֵאִתְּךָ לְטוֹבָתֵנוּ, וְאִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתָם לְרָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֱלֹהִים חָשְׁבָהּ לְטוֹבָה, כִּי כַוָּנָתְךָ תָּמִיד לְטוֹבָה כִּי הַהִתְרַחֲקוּת הוּא עִקָּר הַהִתְקָרְבוּת, וְאַתָּה מוֹכִיחַ וּמְיַסֵּר וּמְנַסֶּה וּמְצָרֵף אוֹתָנוּ לְטוֹבָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָ" אֲבָל מֵרִבּוּי חֲלִישׁוּת נַפְשֵׁנוּ, מֵרִבּוּי עֲווֹנוֹתֵינוּ, וּמֵעצֶם עֲכִירַת וְגַשְׁמִיּוּת גּוּפֵנוּ, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֲפִלּוּ דִּינֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת מְבַלְבְּלִים וּמַטְרִידִים אוֹתָנוּ מְאד מְאד, עַד אֲשֶׁר "כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל" עַד אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה נִתְרַחַקְנוּ מִמְּךָ כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחַקְנוּ וּבִפְרָט אָנכִי הַדַּל וְהָאֶבְיוֹן וְכוּ' אֲשֶׁר אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיַּלְדוּתִי, מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְכוּ', (ויפרש כל שיחתו כל המניעות והבלבולים והיסורים וההסתות והנסיונות והצירופים שעברו עליו מעודו, וכל המכשולות והחטאים והפשעים שנכשל בהם וכו' וכו', כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו את נגעי לבבו ומכאוביו), וּבְוַדַּאי בְּכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, בְּכֻלָּם כַּוָּנָתְךָ הָיָה לְטוֹבָה, לְנַסּוֹתֵנִי וּלְצָרְפֵנִי עַל יְדֵי אֵלּוּ הָעִנְיָנִים דַּיְקָא, אֲבָל מֵעוֹצֶם קַטְנוּת וּשְׁטוּת דַּעְתִּי וַעֲכִירַת גּוּפִי, לֹא יָכלְתִּי לַעֲמד בְּשׁוּם בְּחִינָה דַּקָּה וְנִסָּיוֹן קַל וְצֵרוּף כָּל שֶׁהוּא, "בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתָּנִי בַל תִּמְצָא, זַמּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי" תתקנט רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָאוֹמֵר לְעוֹלָמוֹ דַּי יאמַר לְצָרוֹתַי דַּי, וִירַחֵם עָלַי בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים, בְּכחַ הָרַחֲמִים שֶׁחָתְרוּ וְהִשִּׂיגוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וְיַמְתִּיק וִיבַטֵּל כָּל הַדִּינִים מֵעָלַי וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בֵיתִי וּמֵעַל כָּל הַנִּלְוִים אֵלַי וּמֵעַל כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין מִי שֶׁיַּעֲמד בַּעֲדֵנוּ עַתָּה בַּדּוֹר הַזֶּה בְּעוּקְבוֹת מְשִׁיחָא בְּאַחֲרִית הַיָמִים הָאֵלֶּה, בְּעֵת צָרָה הַזּאת, כִּי אִם כּחַ וּזְכוּת כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים וְכָל הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, כּחָם וּזְכוּתָם הַגָּדוֹל יָגֵנּוּ עָלֵינוּ, וְיַמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, וְיַעֲשׂוּ כְּחָכְמָתָם הַגְּדוֹלָה, וּכְרַחֲמֵיהֶם הַמְרֻבִּים וְיַמְתִּיקוּ וִיבַטְּלוּ מֵעָלֵינוּ כָּל מִינֵי דִינִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה מֵעַתָּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה דִקְדֻשָּׁה, וְאֶשְׁכַּח לְגַמְרֵי דַרְכִּי הָרָע וּמַחְשְׁבוֹתַי הָרָעוֹת וְהַמְבֻלְבָּלוֹת מְאד וְאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לַחְשׁוֹב רַק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה וְלִהְיוֹת דָּבוּק בְּךָ וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָמִיד, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל בּוּרְיָהּ וַאֲמִתָּתָהּ וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְרַפּאת אֶת נַפְשִׁי מִכָּל מַכְאוֹבֶיהָ וְתַחֲלוּאֶיהָ וּמַכּוֹתֶיהָ הָאֲנוּשׁוֹת וְהָרַבּוֹת וְהָעֲצוּמוֹת מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לְהַחֲלוֹתָהּ וּלְהַכּוֹתָהּ לְיַסְּרָהּ וּלְהַכְאִיבָהּ, עַל יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים מְאד, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לְרַפּאתָהּ כִּי אִם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְבַד וּבִישׁוּעָתְךָ הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה, כִּי מִמְּךָ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר