ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה א׳ · קטע י״ד

וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַכּחוֹת שֶׁל כָּל הָרְפוּאוֹת לְתוֹךְ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, לַלֶּחֶם וְלַמַּיִם וּלְכָל דְּבַר מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁתַּזְמִין לְתוֹךְ פִּינוּ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, יֻמְשַׁךְ לְתוֹכָם כּחַ וּסְגֻלַּת הָרְפוּאוֹת שֶׁל כָּל הָעֲשָׂבִים וְהַסַּמִּים, עַד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּכָל עֵת שֶׁנִּצְטָרֵךְ עַל יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם לְבַד וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִירוֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ", וְתִרְפָּאֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ לְכָל רְמַ"ח אֵבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵינוּ, כִּי אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ אֶת כָּל מַכְאוֹבֵינוּ וְאֶת מַחֲלוֹתֵינוּ הַגְּלוּיוֹת לָנוּ וְהַנִּסְתָּרוֹת מֵאִתָּנוּ