ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה א׳ · קטע כ׳

וּתְרַחֵם עָלֵינוּ, וּתְזַכֵּנוּ וְתִגְאָלֵנוּ מֵעצֶם מְרִירוּת הָעַבְדוּת הַקָּשָׁה וְהַכְּבֵדָה וְהַמָּרָה מְאד שֶׁהִיא תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל אֲשֶׁר גָּלוּת וְעַבְדוּת שֶׁל תַּאֲוָה רָעָה וּמָרָה הַזּאת עוֹמֵד וּמִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ בְּכָל עֵת, עַד אֲשֶׁר מֵרְרוּ אֶת חַיֵּינוּ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה וַיַּעַבְדוּ בָּנוּ בְּפָרֶךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים "כָּלוּ בְיָגוֹן חַיָּי וּשְׁנוֹתַי בָּאֲנָחָה, כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ, וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבִּי נִכְשַׁלְתִּי וְאֵין עוֹזֵר"