ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה י״ד · קטע ז׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ אֶת עצֶם הַצָּרָה הַזּאת, אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ כִּי אֵין מִי שֶׁיַּעֲמד בַּעֲדֵנוּ עַל כֵּן יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ וְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת זָרוֹת כְּלָל, רַק נִזְכֶּה לַעֲבד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ בְּעֻבְדָּא וּבְמִלּוּלָא, בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱל הִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" וְנַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת אַחֲרֵי גַּוֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לִהְיוֹת תְּמִימִים עִם ה' אֱל הֵינוּ, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה עַל יְדֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת לְהַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי תַּכְלִית הַנִּצְחִי, וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ עִם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר לָהֶם צָפַנְתָּ רַב טוּבְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם" וְנֶאֱמַר. "עַיִן ל א רָאָתָה אֱל הִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".