ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ט״ו · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲלא אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁאַחַר גּדֶל הַחִיּוּבִים וְהַפְּשִׁיעוֹת שֶׁאֲנִי חַיָּב וּפוֹשֵׁעַ בְּמַעֲשַׂי הָרָעִים מְאד, עִם כָּל זֶה כָּל מַחֲשַׁבְתִּי וְכַוָּנָתִי בַּמֶּה שֶּׁאֲנִי דּוֹפֵק עֲדַיִן עַל דַּלְתֵי רַחֲמִים לִפְתּחַ לִי שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וּלְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם, כָּל כַּוָּנָתִי בְּעֵסֶק זֶה הִיא לְטוֹבָה, כִּי כַךְ צִווּנוּ צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלְּעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, וַאֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַּוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים וְאַתָּה יוֹדֵעַ בְּכַמָּה הִתְחַזְּקוּת חִזְּקוּ אוֹתָנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים בְּכָל עֵת, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְגַם בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בָּזֶה, כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי, כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי, אֶזְכֶּה מִיָּד אוֹ בְּהַרְחָבַת הַזְּמַן לַחְתּר וְלִמְצא אֵיזֶה פֶּתַח וַחֲתִירָה שֶׁאוּכַל לָשׁוּב מִמַּעֲשַׂי הָרָעִים וּמִמַּחְשְׁבוֹתַי הַמְגֻנּוֹת