ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ט״ז · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גּדֶל עצֶם רוֹמְמוּת קְדֻשַּׁת מַעֲלָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בְּנֵי עֲלִיָּה, וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתָם אֲשֶׁר זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ אֲשֶׁר דַּרְכָּם לִפְעָמִים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת נוֹרָאוֹת בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וְכָל דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת וָצֶדֶק, אֲשֶׁר עַל יְדֵי גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת הַנִּשְׁמַע מִפִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאד, יְכוֹלִים לֵידַע וּלְהַבְחִין גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר חָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו, וְנָתַן כּחַ לְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת כָּאֵלֶּה, וּלְדַבֵּר בֶּאֱמֶת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה אֲבָל בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים, אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשִׂיתָ בְּחָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה וְנָתַתָּ מָקוֹם לִטְעוֹת, כִּי נִמְצָאִים כְּנֶגְדָּם שַׁקְרָנִים וּצְבוּעִים הַמִּתְדַּמִּים כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וּמִתְפָּאֲרִים גַּם כֵּן בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנָע מֵהֶם, וְכָל הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת הַיּוֹצְאִים מִפִּי הַצַּדִּיקִים בֶּאֱמֶת, הֵם מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה בְּשֶׁקֶר וְטָעוּת