ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ט״ז · קטע ד׳

וְתַעֲזר לָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים וּכְשֵׁרִים בֶּאֱמֶת וּתְזַכֵּנוּ לְשַׁבֵּר לִבֵּנוּ הָאַכְזָר וּלְהָפְכוֹ לְרַחֲמָנוּת, וְלֹא יִהְיֶה לִבֵּנוּ קָשֶׁה כָּאֶבֶן, רַק תַּעַזְרֵנוּ לַהֲפךְ לֵב הָאֶבֶן לְלֵב רַךְ כַּמַּיִם, לְרַחֵם בֶּאֱמֶת עַל עֲנִיִּים הֲגוּנִים כְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים בְּרַחֲמָנוּת גָּדוֹל כָּרָאוּי, לָתֵת לָהֶם כָּל צָרְכָּם דֵּי מַחְסוֹרָם אֲשֶׁר יֶחְסַר לָהֶם וְנִזְכֶּה לְיַחֵד יִחוּדִים גְּדוֹלִים בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַל יְדֵי צִדְקוֹתֵינוּ וְתִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ וְתִתֶּן לָנוּ כחַ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁלָּנוּ בְּחִינַת יִ'חוּד בְּ'רָכָה קְ'דֻשָּׁה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַד לְמַעְלָה מַעְלָה.