ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ב׳ · קטע י״ד

וּתְזַכֵּנוּ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה תָמִיד, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְדִבּוּר שֶׁל צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ" וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ רַחֲמִים וּתְבַטֵּל מֵאִתָּנוּ כָּל הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁבִּלְבָבֵנוּ, וְנִזְכֶּה לָצֵאת מִגֶּדֶר בְּהֵמָה לְגֶדֶר אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת וְנִזְכֶּה לְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת תָּמִיד בְּרַחֲמָנוּת אֲמִתִּי, וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה תָּמִיד לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט".