ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה כ״ה · קטע ד׳

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מָלֵא רַחֲמִים אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁכּחַ הַדְּמָעוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבָּכוּ הַרְבֵּה וְשָׁפְכוּ דְּמָעוֹת רַבּוֹת לְפָנֶיךָ כַּמַּיִם, עַד שֶׁזָּכוּ שֶׁנִּתְגַּלּוּ לָהֶם חִדּוּשֵׁי תוֹרָה הַרְבֵּה עַל יְדֵי דִמְעוֹתֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר חִבְּרוּ סְפָרִים שְׁלֵמִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מֵחִדּוּשֵׁי תוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁחִדְּשׁוּ עַל יְדֵי בְּכִיָּה בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, רַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּתְעוֹרֵר כּחַ הַדְּמָעוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים הָאֵלֶּה, שֶׁיַּעֲמְדוּ כְּנֶגֶד גְּזֵרוֹת הָעַכּוּ"ם וִיבַטְּלוּ אוֹתָם