ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה כ״ט · קטע ט׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עַל צַעֲקַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר צוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר עַל מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי מִי יָכל לִסְבּל קוֹל צַעֲקָתָהּ הַמָּרָה, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ גּדֶל מְרִירַת צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה הַזּאת רַחֵם רַחֵם, וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מֵעַתָּה מִמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וְזַכֵּנוּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, בִּזְכוּת וְכחַ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, בְּאפֶן שֶׁתִּתְפָּאֵר הַשְּׁכִינָה בָּנוּ מֵעַתָּה, וּתְקַבֵּל שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְהִתְפָּאֲרוּת הַרְבֵּה מֵאִתָּנוּ בְּכָל עֵת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטִיּוּת