ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ג · קטע י״ד

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וּרְאֵה שִׁפְלוּתֵינוּ וּבִזְיוֹנֵנוּ, "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה" כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס וְלֹא דַי לָנוּ מַה שֶּׁאָנוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים בֵּין הָעַמִּים, אֲשֶׁר בְּכָל יוֹם עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְאַתָּה מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם אַף גַּם בֵּין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאד, וְנַעֲשָׂה קַטֵּגוֹרְיָא גְּדוֹלָה בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד אֲשֶׁר חָלַק לִבָּם זֶה מִזֶּה, וְכָל אֶחָד נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ עַד אֲשֶׁר "כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל".