ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ג · קטע ט״ז

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רִבּוֹנוֹ דְעַלְמָא כּלָּא, אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עצֶם יִקְרַת תִּפְאֶרֶת קְדֻשַּׁת הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרִים הָאֵלֶּה, אַבְנֵי קדֶשׁ הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁפָּכִים עַתָּה בְּראשׁ כָּל חוּצוֹת, "וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה" כִּי נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲווֹנוֹתֵנוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַנִּקְרָאִים ראשׁ בַּיִת שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי בַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אָז בִּהְיוֹתָם בָּעוֹלָם וּשְׁמָם נִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם אָז הָיָה לְהָעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת, וְאָז הָיִינוּ אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ נִקְרָאִים בְּנֵי בַיִת וּמִיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלְקוּ בַּחֲטָאֵינוּ, וְנִתְעַלֵּם פְּאֵרָם וַהֲדָרָם וְחִנָּם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, אֲנַחְנוּ נָעִים וְנָדִים וּמְטֻלְטָלִים, וּנְפָשׁוֹת יְקָרוֹת מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִתְגּוֹלְלִים בְּראשׁ כָּל חוּצוֹת כִּי נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם הַבַּעֲלֵי בַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַנִּקְרָאִים ראשׁ בַּיִת וַאֲפִלּוּ מְעַט הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאַר מִשְּׁמָם עַל יְדֵי סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְתַלְמִידֵיהֶם הַיְקָרִים, מַעֲלִימִים גַם כֵּן מְאד מְאד בְּכַמָּה מִינֵי הַעְלָמוֹת וְהַסְתָּרוֹת בְּלִי שִׁעוּר כִּי בְּכָל פַּעַם נִתְגַּדְּלִים בָּעוֹלָם בַּעֲלֵי שֵׁם וּפִרְסוּם שֶׁאֵין שְׁמָם נִמְשַׁךְ כְּלָל מִשֵּׁם יְהוָה, אַדְרַבָּא עַל יָדָם נִתְעַלֵּם שֵׁם יְהוָה וּמִתְגַּבְּרִים שְׁמוֹת הַחִיצוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִתְעַרְבֵּב הָעוֹלָם מְאד עַד אֲשֶׁר אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, מִי וָמִי הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר שְׁמָם נִמְשָׁךְ מִשֵּׁם יְהוָה, וּמִי לְהֵפֶךְ, וּמִי מְערָב מִשְּׁנֵיהֶם מִטּוֹב וָרַע, מִמְּאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ, "וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ"