ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ד · קטע ו׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֲנִי מַתְחִיל לְדַבֵּר אֲנִי רָחוֹק מִזֶּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין לִי שׁוּם דֶּרֶךְ וּנְתִיב בְּמחִי אֵיךְ לִפְתּחַ פִּי לְדַבֵּר מִזֶּה, וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ עַל זֶה כִּי פָגַמְתִּי וְקִלְקַלְתִּי הַרְבֵּה מְאד, וַאֲנִי רָחוֹק מִמְּךָ וּמִתּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וּמִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה בְתַכְלִית הָרִחוּק, כִּי יָרַדְתִּי פְּלָאִים וְ) אֵין עוֹזֵר לִי, וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבִּי נִכְשַׁלְתִּי וְאֵין עוֹזֵר וַאֲפִלּוּ מְעַט הַכּחַ שֶׁיֵּשׁ בִּי עֲדַיִן אֵינִי זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁוֹ, וּמַחְלִישִׁים דַּעְתִּי בְּכָל עֵת וָרֶגַע, לֹא יִתְּנוּנִי הָשֵׁב רוּחִי