ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ה · קטע ד׳

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְעָזְרֵנִי מֵעַתָּה שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה נִחְיָה שִׁפְלוּתִי הָאֲמִתִּי הַמֻּשְׁרָשׁ בִּי בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר, שֶׁהוּא שִׁפְלוּת וַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הַמֻּשְׁרָשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל אֵבֶר וָאֵבֶר, שֶׁזּאת הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה הוּא עִקָּר הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, חַיִּים הַנִּצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא אֲבָל עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים, הַשִּׁפְלוּת הַזּאת הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה אֶצְלִי, וְאֵינִי זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ זאת הַשִּׁפְלוּת הָאֲמִתִּי וּמֵחֲמַת זֶה אֲנִי רָחוֹק מִמְּךָ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רָחוֹק