ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ט · קטע ט״ז

אֲדוֹן יָחִיד מָלֵא רַחֲמִים, מַלְכִּי וֵאלֹהָי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל שְׁמַע תְּפִלָּתִי, וְקַבֵּל קוֹל פְּגִיעָתִי, וְהֵרָצֵה לִי בִּתְחִנָּתִי אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְכָשֵׁר הַדָּבָר לְפָנֶיךָ, הַכּל בִּזְכוּת וְכחַ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, עֲשֵׂה לְמַעֲנָם וּמַלֵּא אֶת שְׁאֵלָתִי וַעֲשֵׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי, וֶהְיֵה עִמִּי וְעָזְרֵנִי מֵעַתָּה, שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָסוּר מֵרָע לְגַמְרֵי בֶּאֱמֶת וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ תָּמִיד וְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשִׁי בְּכָל עֵת, וְאֶזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בְּעז וְחֶדְוָה תָמִיד, וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמִי בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִשְׁטוּתָא, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד, וְאֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וִישָׁרָה, וְלֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָעוּף מְהֵרָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָבא לְשָׁם בְּשָׁלוֹם, וְלִזְכּוֹת שָׁם לְכָל טוּב אֲמִתִּי וְנִצְחִי וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מְנִיעָה מִגַּשְׁמִיּוּת גּוּפִי עַל כָּל זֶה, רַק אֶזְכֶּה שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יַעֲשׂוּ עִם נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וְעִם כָּל גּוּפִי כְּמוֹ שֶׁהֵם רוֹצִים, לֹא כְּמוֹ שֶׁתַּאֲוֹת גּוּפִי הַמְּגֻשָּׁם רוֹצִים חַס וְשָׁלוֹם רַק אֶזְכֶּה לְבַטֵּל רְצוֹנִי מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ וּרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֲמִתִּיִּים זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ.