ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ט · קטע ז׳

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב שֶׁתְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי וְתַדְרִיכֵנִי בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת תָּמִים עִם יְהוָה אֱלֹהָי, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וִישָׁרָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל כְּלָל כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם דֶּרֶךְ לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ כִּי אִם עַל יְדֵי פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת גָּמוּר בֶּאֱמֶת וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַאֲנִי מַאֲמִין וּמֵבִין מֵרָחוֹק שֶׁאֲפִלּוּ בְּעמֶק נְפִילָתֵנוּ עַתָּה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, יֵשׁ דְּרָכִים שֶׁל תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה, שֶׁכָּל אָדָם "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה, וְלִמְצא לוֹ דֶרֶךְ יָשָׁר וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת עַל יְדֵי דַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת אֵיךְ לִמְצא אוֹתְךָ בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לִמְקוֹם שֶׁנָּפַל, כֻּלָּם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת מִנְּפִילָתָם וִירִידָתָם, וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִתְדַּבֵּק אֵלֶיךָ, וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתָּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי" וְנֶאֱמַר. "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה".