ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל״ט · קטע ט׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לַהֲגוֹת בְּדִבְרֵי תוֹרָתְךָ יוֹמָם וָלָיְלָה וְאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת וְתִפְתַּח אֶת לִבִּי בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל הָעַמְקוּת וְהַנְּעִימוּת וְהַמְּתִיקוּת שֶׁבְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי בְּכָל עֵת שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע תָּמִיד בֶּאֱמֶת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיַן בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, שֶׁאֶזְכֶּה לִלְמוֹד יוֹם וָלַיְלָה בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, וְלֵידַע וּלְכַוֵּן הַזְּמַן הַמֻּכְרָח לְהִתְבַּטֵּל, שֶׁיִּהְיֶה הַכּל יָפֶה בְּעִתּוֹ בְּמוֹעֲדוֹ וּבִזְמַנּוֹ כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כָּל, נוֹתֵן הַתּוֹרָה כִּי בָּשָׂר וָדָם אֲנַחְנוּ וּמֵחֹמֶר קרַצְנוּ, וּבְהֶכְרַח לְהִתְבַּטֵּל קְצַת לִפְעָמִים מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, כִּי צְרִיכִין זְמַן לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלִישַׁן בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַגּוּף, וְלַעֲסוֹק בְּצָרְכֵי פַּרְנָסָה וּשְׁאָר הֶכְרֵחִיוּת הַגּוּף, אוֹ לְהִתְבַּטֵּל לִפְעָמִים לְפַקֵּחַ אֶת הַדַּעַת שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל מֵרִבּוּי הַלִּמּוּד יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה וּבֶאֱמֶת לְפִי עצֶם קְדֻשַּׁת מְתִיקוּת וּנְעִימַת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לָנוּ לִבְלִי לְהִתְבַּטֵּל לְעוֹלָם מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְארֶךְ יָמֵינוּ, וְאֵיךְ אֶפְשַׁר לִפְרשׁ מֵחַיִּים אֲמִתִּיִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת אַךְ כְּבָר גִּלִּיתָ לָנוּ שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם לִבְלִי לְהִתְבַּטֵּל כְּלָל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְהִתְבַּטֵּל לִפְעָמִים בִּשְׁבִיל צָרְכֵי הַגּוּף הַמֻּכְרָחִים