ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה מ״א · קטע ד׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לַמְּדֵנִי דַרְכֵי הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּיִּית, לַמְּדֵנִי אֵיךְ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל הַגַּאֲוָה שֶׁבְּלִבִּי וְדַעְתִּי כִּי בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי מְעַט שִׁפְלוּתִי, שֶׁאֵין רָאוּי לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּאֲוָה וְגַסּוּת וּפְנִיּוֹת, לְעצֶם רִבּוּי קִלְקוּלִי וּפְגָמִי בְּלִי שִׁעוּר אֲשֶׁר חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי נֶגְדְּךָ הַרְבֵּה מְאד מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵינִי נָקִי מִגַּאֲוָה וְגַבְהוּת, וַאֲנִי רָחוֹק מֵעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית בְּתַכְלִית הָרִחוּק, וּמֵחֲמַת זֶה אֲנִי רָחוֹק מִבְּחִינַת כְּסֵדֶר, וּבְכָל פַּעַם מִתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדִּי חַס וְשָׁלוֹם הַהַנְהָגָה שֶׁל בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּלֵךְ לִי כְּסֵדֶר, רַק הַכּל בְּעַקְמִימִיּוּת וּבִלְבּוּלִים, כִּי מְעַקְּמִין וּמְבַלְבְּלִין אֶת דַּעְתִּי בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים וְיִסּוּרִים מִכַּמָּה צְדָדִים, וְגַם הַפַּרְנָסָה דְחוּקָה וּמְצֻמְצֶמֶת, וְנִמְשֶׁכֶת בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם וְנוֹגְשִׂים וְחוֹבוֹת רַבִּים סְבָבוּנִי, וּשְׁאָר מִינֵי יִסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לִי וּלְכָל הַסְּמוּכִים אֵלַי, בְּכַמָּה אוֹפַנִּים, שֶׁכָּל זֶה נִמְשַׁךְ מִבְּחִינַת הַהַנְהָגָה שֶׁלֹּא כְסֵדֶר, עַל יְדֵי שֶׁפָּגַמְתִּי בַּעֲנָוָה וְנִכְשַׁלְתִּי בְּגֵאוּת וְגַדְלוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעַתָּה.