ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה מ״ב · קטע ו׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי מֵרָחוֹק "כִּי בַעַר אָנכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי" וְאִם לְשׁוֹנוֹת כָּאֵלּוּ אָמְרוּ דָּוִד וּשְׁלֹמה וּגְדוֹלֵי צַדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּנֵי עֲלִיָּה, חַכְמֵי אֱמֶת, בַּעֲלֵי הַשָּׂגָה וְרוּחַ הַקּדֶשׁ, אֲשֶׁר אֵינִי כְדַאי וְרָאוּי לִשָּׂא שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי, אָנכִי מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, אֲשֶׁר אֲנִי מָלֵא עֲוֹנוֹת, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה דַעְתִּי עֲכוּרָה מְאד, כִּי עֲדַיִן לֹא נִטְהַרְתִּי מֵהָרוּחַ שְׁטוּת הַבָּא עַל יְדֵי הָעֲוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לִי שׁוּם דַּעַת וָשֵׂכֶל לְהָבִין שׁוּם דָּבָר וְהַנְהָגָה שֶׁבָּעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי כֵן מְבַלְבְּלִין אוֹתִי הַחָכְמוֹת הַרְבֵּה מְאד, וַאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמִי בְּכָל פַּעַם שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵחַ בָּזֶה וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר אֶת עַצְמִי, אֵינִי זוֹכֶה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת וּמִזֶּה בָּאִים כַּמָּה מִכְשׁוֹלוֹת וּבִלְבּוּלִים וּנְפִילוֹת בְּדַעְתָּם, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי עֵרֶךְ טָעוּתוֹ בָּזֶה, כִּי אִם הָיָה יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְהַפִּיל אוֹתוֹ וּלְבַלְבֵּל אוֹתוֹ כְּלָל וְהָיָה כָּל אֶחָד מִתְחַזֵּק הַרְבֵּה תָּמִיד לְעוֹלָם.