ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה מ״ב · קטע ח׳

וּבְכֵן תַּעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁאֶזְכֶּה לְהַפְשִׁיט גּוּפִי הַמְּצרָע שֶׁהוּא מִמִּשְׁכָא דְּחִוְיָא, וְלִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת דְּהַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ גּוּפִי הַמְגֻשָּׁם, "הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי, וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי" וּמִלְּבַד מַה שֶּׁגּוּפִי עָכוּר וּמְגֻשָּׁם מִתְּחִלַּת הַהוֹלָדָה, נוֹסַף לָזֶה הוֹסַפְתִּי זוֹהֲמָא וַעֲכִירוּת עַל עֲכִירוּת עַל יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים וְהַפְּגוּמִים מְאד, וּמֵעצֶם גַּשְׁמִיּוּת וַעֲכִירַת הַגּוּף הַמְּצרָע הַזֶּה, אֵינִי יָכוֹל לְנַקּוֹת עַצְמִי מִכְּסִילוּת דַּעְתִּי וַעֲכִירַת מַעֲשַׂי הָרָעִים, עַד אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה נָע וָנָד מְבֻלְבָּל וּמְטרָף, וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ אָנָה וְאָנָה לִמְצוֹא פֶּתַח הַצָּלָה לִבְרחַ מִזּוֹהֲמַת טִנּוּף גוּפִי וּמִתַּאֲוֹתָיו הָרָעִים וַעֲדַיִן לֹא נוֹשָׁעְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת עַצְמִי מִמֶּנִּי בְּעַצְמִי, עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי אֲפִלּוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן עַל זֶה