ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה מ״ט · קטע ד׳

זַכֵּנִי לוֹמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה בְּלֵב שָׁלֵם, וַאֲקַשֵּׁר דַּעְתִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי וּלְבָבִי אֶל הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל תְּהִלִּים, עַד שֶׁאֶתְקַשֵּׁר בֶּאֱמֶת בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁהִכְנִיס דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּהַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל תְּהִלִּים, עַד שֶׁיִּהְיֶה נֶחְשַׁב אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁלִּי כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ וְאֶזְכֶּה לִמְצא אֶת עַצְמִי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת בִּפְסוּקֵי תְהִלִּים שֶׁאֶעֱסוֹק בָּהֶם אָז, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ שֶׁאֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה