ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה נ״ו · קטע ב׳

מָלֵא רַחֲמִים לַמְּדֵנוּ אֵיךְ לִזְעק וְלִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן וְלִסְפּוֹד עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ עַל עֲנִיִּים כָּמוֹנוּ הַיּוֹם, שֶׁתּוֹרֵנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ אֵיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצא אֶת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ לְהַנְהִיג אוֹתָנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּלְקָרְבֵנוּ לְתוֹרָתֶךָ וְלַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְנִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם [הַנֶּאֱמָנִים] הַנְּעִימִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם וְשִׂיחוֹתֵיהֶם צְרִיכִים לִמּוּד, כִּי גַם בְּשִׂיחָתָם שִׂיחַת חֻלִּין נֶעְלַם בָּהֶם תּוֹרָה נִפְלָאָה וְסוֹדוֹת עִלָּאִין וְרָזִין הַרְבֵּה וְאַטֶּה אָזְנִי וַאֲקַשֵּׁר דַּעְתִּי הֵיטֵב לְשִׂיחָתָם הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁיְּקַשְּׁרוּ אוֹתִי עַל יְדֵי שִׂיחָתָם אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת