ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ו׳ · קטע א׳

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱל הֵינוּ וֵאל הֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּזַכֵּנִי לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְוֹת וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּכחַ גָּדוֹל, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַזִּיעַ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנִּי כָּל הַדָּמִים הָעֲכוּרִים וְכָל הָאַרְסִיִּים רָעִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, הַכּל יֵצֵא לַחוּץ עַל יְדֵי הַזֵּעָה טוֹבָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְהַכְנִיעַ הַטְּחוֹל שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הָעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד, וּלְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה מִמֶּנִּי, שֶׁלּ א יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם שְׁלִיטָה וַאֲחִיזָה בִּי כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד.