ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ז׳ · קטע כ״א

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ טוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבְךָ הָאֲמִתִּי, שָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ לְבַל נַטֶּה דַּעְתֵּנוּ וּלְבָבֵנוּ אַחַר הַטּוֹב הַמְדֻמֶּה, רַק נִזְכֶּה לְשַׁבֵּר כָּל תַּאֲוֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, תַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת וְנִזְכֶּה לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתֵּנוּ בַּטּוֹב הָאֲמִתִּי בַּטּוֹב הַנִּצְחִי, לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וּלְהַשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֵׁנוּ וְתִהְיֶה אֲכִילָתֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה וּבְאֵימָה וּבְיִרְאָה גְדוֹלָה וְתַעַזְרֵנוּ וּתְזַכֵּנוּ שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלֵינוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָתֵנוּ הֶאָרַת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּזְכֶּה לִכְסֹף וְלַחְמד וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וְלַחְשׁוֹק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּרָצוֹן מֻפְלָג מְאד מְאד, בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל עַד אֵין סוֹף, עַד שֶׁלּ א נֵדַע כְּלָל מַה אָנוּ רוֹצִים, וְיָאִיר עָלֵינוּ הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה פָּעַל אֵל" וְנֶאֱמַר. "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם", וְנֶאֱמַר. "עַיִן ל א רָאֲתָה אֱל הִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".