ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ז׳ · קטע ד׳

חוּסָה עָלֵינוּ רַחֵם עָלֵינוּ חֲמל עָלֵינוּ, כְּרב רַחֲמֶיךָ כְּעצֶם חֶמְלָתֶךָ כְּגדֶל חַסְדֶּךָ, וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיִּהְיֶה רַחֲמָן גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, וְיֵדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, אֵיךְ לְרַחֵם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְיַכְנִיס בָּנוּ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, וְיוֹרֶה אוֹתָנוּ דֶרֶךְ וְעֵצָה שְׁלֵמָה, וְיוֹצִיאֵנוּ בְּכחוֹ הַגָּדוֹל מִכָּל הַחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים, וִיגָרֵשׁ וִיבַטֵּל מֵאִתָּנוּ אֶת כָּל הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּדְבַּק וְנֶאֱחַז בָּנוּ, וְל א נָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה וְל א נֶחֱטָא עוֹד, וְל א נַעֲשֶׂה עוֹד הָרַע בְּעֵינֶיךָ, אִם אָוֶן פָּעַלְנוּ ל א נוֹסִיף, "שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי, אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ" כִּי אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ גּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנוּ הוֹלְכִים בָּעוֹלָם הַזֶּה נָע וָנָד מְבֻלְבָּל וּמְטרָף, "כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה" וּכְבָר חָלְפוּ וְעָבְרוּ עָלֵינוּ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וַעֲדַיִן ל א שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ.