שבחי הר״ן · חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל · אות כ״ט

וזה האיש שביזה אותו מאד בסטנבול נפטר מיד בביאתו לביתו. ושאל האיש הנ"ל שהיה עימו את רבנו זכרונו לברכה הלא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב? והשיב לו משל על זה שהיה מלך אחד, ואהב אחד מבני השררות. וחייבב אותו, וקרבו בכל מיני אהבה וחייבוב. ואחר כך כשהגדיל, העז נגד המלך. ואמר המלך תדע, שאף על פי שאני אוהב אותך מאד, אף על פי כן אי אפשר לי לעבר על דת ומשפט המלכות. ומשפטך חרוץ למיתה. ותכף ציוה המלך לסגרו בכבלי ברזל ונתנו בבית הסוהר. והתחיל זה הבן שררה לצייר בדעתו הייסורים שלו שיהיה לו מן המיתה, וראה שצערו לא ימשך זמן הרבה כי אם עד שיהרג. אבל כשהתחיל לצייר בדעתו צער המלך, ראה שצער המלך יגדל מאד כי צער המלך יהיה תמיד. כי הוא יודע שהמלך אוהב אותו מאד ויהיה לו געגועים גדולים אחריו, וצער גדול מאד לעולם. והיה לו רחמנות על צער של המלך יותר מצערו. וחשב מחשבות איך להציל את המלך מצערו. ונתישב כך הלא בושה חשובה כמו מיתה. וציוה להשר של התפיסה להכניסו לפני המלך. ואמר אל המלך האמת ידעתי כי צערך גדול מצערי אך אי אפשר לך לעבר על חוק ודת המלכות. בכן זאת העצה היעוצה, שתסבב תחבולות, שיביש אחד אותי ברבים, והבושה חשובה כמו מיתה. על כן תראה להוציא מהשבויים גזלן אחד שדינו להרגה, ואני אתגרה בו עד שיכעס עלי ויבזה אותי ויכה אותי ברבים, ויגיע לי מזה בושה גדולה, ויהיה נחשב כמו מיתה. ואחר כך יקחו את הגזלן החייב מיתה בלא זה וימיתוהו כדינו. והעולם יהיו סוברים שבשביל שבזה עבד המלך החביב נהרג, ולא יתחלל כבוד המלכות והעבד שלו. כך לפעמים אחד מבזה את הצדיק. ובאמת הוא עושה טובה גדולה להצדיק, כי מכפר לו על זה מה שהיה חייב להסתלק, ונתחלף על בושה זו. אך אף על פי כן אין זה כבוד שמים שלא לקח נקמה מזה שבזה עבד המלך החביב לו מאד. ולענוש את זה שבזה את הצדיק בשביל זה גם כן לא ניחא קמה, כי גם ענוש לצדיק לא טוב. על כן הוא יתברך מסבות מתהפך, ומעמיד על הצדיק איש כזה שהוא חייב מיתה וענש מכבר. ומזמנם שניהם לפונדק אחד, וזה מבזה את הצדיק, והצדיק נפטר בזה מן דינו כנ"ל. וזה האיש נענש אחר כך ונתקדש שם שמים שבשביל כבוד הצדיק נענש. ובאמת 'גברא קטילא קטל' כי כבר הוא חייב ענשו מקדם. "ודרכי ה' ישרים" (הושע י"ד י), "ולא עולתה בו" (תהלים צ"ב טז).