שבחי הר״ן · חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל · אות ל״א

ופעם אחת בא אליו אחד מהגדולים, שהיה חשוב מאד בארץ ישראל ובחוץ לארץ, וקלסוהו שהוא בקי בכל הש"ס כמעט בעל פה, ושהוא גם כן ממרי קבלה. ובא אל רבנו זכרונו לברכה, והזהיר להוציא כל איש מעליהם, ולא עמד איש אתם בהתועדם יחד. אך האיש הנזכר לעיל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, נשאר שם. והפציר אותו הגדול הנ"ל ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון זה ידענו שכבוד תורתו לא בא לארץ ישראל כשאר ההמון במוחין דקטנות, דהינו כדי לילך ארבע אמות בארץ ישראל ויהיה בן עולם הבא או שאר מחשבות כאלו כדרך אנשים פשוטים. רק בודאי כבוד תורתו בא לכאן במוחין דגדלות ולפעל השגה גדולה בעבודת הבורא יתברך. על כן רצוננו לידע באיזה נקדה מנקדת ארץ ישראל נכנס כבוד תורתו, ומה הוא רוצה לפעל כאן בעבודת הבורא. ואני מוכן לשרתו בגופי ובנפש רוח נשמה שלי וכו'. והשיב לו רבנו ידיד נפשי, אל תצערו אותי בדבר זה. כי לא דבר קל הוא לגלות לכם, חס ושלום, מה העבודה הזאת ובשביל מה באתי לפה. ואולי אני משבע ועומד על זה וכו'. והתחיל שוב הרב הגדול הנ"ל להפציר אותו מאד. ואמר שאלתנו ובקשתנו על כל פנים ילמדנו רבנו איזה חידוש מחידושיו הנחמדים והנעימים אשר חננו ה'. יחננו גם כן ויטעימנו מהם. ואין כונתינו חס ושלום לאיזה פניה. רק כונתינו לשמע חידושי תורה מפיו הקדוש, אולי יתעורר לבבנו מחדש לעבודתו יתברך, וגם אולי נזכה ממילא להבין ולהשכיל איזה רמיזא מהנקודה הנ"ל. מיד התחיל רבנו, זכרונו לברכה, להתלהב מאד ברשפי רשפי שלהבת י"ק ופניו נבערו ונתלהבו כלפידים ממש. ומחמת ההתלהבות תסמר שערות ראשו, והשליך הכובע עליון מעל ראשו, והתחיל לדבר בלשון זה הידעתם סוד כוונות התפילין? השיב לו הנ"ל קצת כונוות. אמר לו לאו, לא זו הדרך של כוונת תפילין, וכיון שאינכם יודעים סוד כונוות תפילין אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ ישראל. ועכשיו אתחיל לגלות לכם איזה רמז מזה. ויהי כאשר התחיל לדבר התחיל לצאת דם מגרונו, ואמר להחכם הנ"ל עתה ראו בעיניכם כי אין מסכימים מן השמים לגלות לכם דבר. ותכף כשראה החכם הנ"ל זאת בעיניו, נענע לו ראשו, ובקש אותו מאד שימחול לו מה שהטריח אותו כל כך, ונבהל מאד בזה. ולא רצה לזוז משם עד שמחל לו רבנו זכרונו לברכה.