סיפורי מעשיות · מעשה י׳ · אות י״א

פַּעַם אַחַת בָּאתָה אֵשֶׁת הֶעָנִי אֶצְלוֹ וְאָמַר לָהּ דַּעְתּוֹ, שֶׁרְצוֹנוֹ לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ וְאֶפְשָׁר בָּזֶה יִתְקַיֵּם הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל הֵשִׁיבָה לוֹ: גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי זאת בְּדַעְתִּי אַךְ לא הָיָה לִי הֶעָזָה לְדַבֵּר מִזֶּה, שֶׁאֲנִי אֶשְׁתַּדֵּךְ עִמָּכֶם אַךְ אִם אַתֶּם רוֹצִים בְּוַדַּאי אֲנִי מוּכָן, וְלא אֶמְנַע מִכֶּם כִּי כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁכָּל טוּבִי וְהַצְלָחָתִי לא יֻמְנַע מִכֶּם וְהַבֵּן וְהַבַּת הַנַּ"ל לָמְדוּ שְׁנֵיהֶם בְּחֶדֶר אֶחָד לְשׁוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא כְּדַרְכָּם וְהַבַּת הַנַּ"ל, הָיוּ הוֹלְכִים וּבָאִים לִרְאוֹתָהּ מִגּדֶל הַחִדּוּשׁ כַּנַּ"ל וְנָתְנוּ מַתָּנוֹת, עַד שֶׁנִּתְעַשֵּׁר הֶעָנִי.