סיפורי מעשיות · מעשה י׳ · אות ט״ו

וְהַקֵּיסָר הַזֶה מֵאֵן עַתָּה לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם הַסוֹחֵר כִּי אֵין נָאֶה לְקֵיסָר לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם סוֹחֵר וְאִשְׁתּוֹ הַקֵּיסָרִית הִיא לא זָזָה מִן הַסוֹחֵר כְּלָל וַיַּרְא הַקֵּיסָר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ אַחֵר נֶגֶד הַסוֹחֵר הַנַּ"ל בִּפְרָט כִּי אִשְׁתּוֹ מַחְזֶקֶת עִמּוֹ מְאד מְאד עַל כֵּן חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל הַסוֹחֵר הַנַּ"ל וּבִתְחִלָּה רָאָה לְחַסְּרוֹ וְהִשְׁתַּדֵּל בְּתַחְבּוּלוֹת, כְּאִלּוּ אֵין הַדָּבָר מִמֶּנּוּ לִגְרם לוֹ הֶפְסֵד וְהַקֵּיסָר בְּוַדַּאי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּזאת וְהָיוּ מַפְסִידִים וּמְחַסְּרִים אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּתְדַּלְדֵּל וְנַעֲשָׂה עָנִי גָּמוּר וְהִיא, הַקֵּיסָרִית הָיְתָה מַחְזֶקֶת עִמּוֹ תָמִיד.