סיפורי מעשיות · מעשה י׳ · אות ל״ז

פַּעַם אַחַת בָּאתָה אֶצְלוֹ, וְהָלַךְ וּפָתַח לָהּ הַחֶדֶר, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם הַצִּפֳּרִים שֶׁל זָהָב וְכוּ' וְרָאֲתָה, שֶׁהוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא וְרָצוּ גַּם הָאֲחֵרִים, הַיְנוּ הַחַיִל לִכָּנֵס וְאָמַר: לָאו לָאו! זֶה אֵינִי מַרְאֶה לְשׁוּם אָדָם רַק אֵלַיִךְ שֶׁאַתָּה בַּת הַקֵּיסָר, אֲבָל לַאֲחֵרִים אֵינִי רוֹצֶה כְּלָל וְנִכְנְסָה הִיא בְּעַצְמָהּ וְהָלַךְ גַּם הוּא אֶל הַחֶדֶר וְנָעַל הַדֶּלֶת וְעָשָׂה כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁלָּקַח שַׂק וְהִנִּיחָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ בְּתוֹךְ הַשַּׂק וּפָשַׁט מִמֶּנָהּ מַלְבּוּשֶׁיהָ וְהִלְבִּישָׁם אֶת מלח אֶחָד וְכִסָּה פָּנָיו וּדְחָפוֹ לַחוּץ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ! וְהַמלח הַזֶּה הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מַה נַּעֲשֶׂה עִמּוֹ וְתֵכֶף שֶׁיָּצָא לַחוּץ וּפָנָיו מְכֻסֶּה וְהַחַיִל לא יָדְעוּ וְהִתְחִילוּ לֵילֵךְ עִמּוֹ מִיָּד כִּמְדֻמֶּה לָהֶם שֶׁזּאת הִיא הַבַּת הַקֵּיסָר וְהוּא [הַיְנוּ הַמלח] הוֹלֵךְ עִם הַחַיִל שֶׁהוֹלִיכוּהוּ וְלא יָדַע הֵיכָן הוּא כְּלָל עַד שֶׁבָּא לְשָׁם, לַחֶדֶר שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר יוֹשֶׁבֶת שָׁם וְגִלּוּ פָּנָיו וְרָאוּ שֶׁהוּא מלח וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל [וְאֶת הַמלח טָפְחוּ עַל פָּנָיו הֵיטֵב הֵיטֵב וּדְחָפוּהוּ כִּי הוּא אֵינוֹ חַיָּב, כִּי לא יָדַע כְּלָל].