סיפורי מעשיות· רבי נחמן מברסלב
סיפורי מעשיות · מעשה י׳ · אות מ״ז
וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל הָיָה דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ בְּכָל יוֹם וְעָשָׂה לוֹ סִימָן בִּשְׁלשָׁה אִילָנוֹת כִּי הָיָה שָׁם אַלְפֵי אֲלָפִים אִילָנוֹת וּבִקֵּשׁ שָׁם הַכְּתָב הַנַּ"ל [הַיְנוּ בִּשְׁלשָׁה אִילָנוֹת מֵהֶם] וְעָשָׂה בָּהֶם סִימָן כְּדֵי שֶׁלְּמָחָר לא יִצְטָרֵךְ לִבְדּק וּלְחַפֵּשׂ בְּאֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה אִילָנוֹת כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי יִמְצָא אוֹתוֹ הַכְּתָב הַנַּ"ל וּכְשֶׁהָיָה חוֹזֵר מִשָּׁם, הָיָה בָּא עִם עֵינַיִם בְּכוּיוֹת מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בּוֹכֶה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ וְלא מָצָא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּאֵלּוּ הָאִילָנוֹת כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ אַתָּה חוֹזֵר וְעֵינֶיךָ בְּכוּיוֹת ? הֵשִׁיב לָהֶם וְסִפֵּר לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבַּת הַקֵּיסָר שָׁלְחָה לוֹ כְּתָב וְכוּ' וְטָמַן אוֹתוֹ בְּאֵלּוּ אִילָנוֹת, וּבָא רוּחַ סְעָרָה וְכוּ', כַּנַּ"ל וְעַתָּה הוּא מְבַקֵּשׁ אוּלַי יִמְצָא אָמְרוּ לוֹ: לְמָחָר, כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְבַקֵּשׁ, נֵלֵךְ גַּם כֵּן עִמְּךָ, אוּלַי נִמְצָא אֲנַחְנוּ אוֹתוֹ הַכְּתָב וְכֵן הָיָה, וְהָלְכוּ הֵם עִמּוֹ גַּם כֵּן וּמָצְאָה הַבַּת קֵיסָר אֶת אוֹתוֹ הַכְּתָב בְּאִילָן וּפָתְחָה אוֹתוֹ וְרָאֲתָה, שֶׁהוּא כְּתַב יָדָהּ מַמָּשׁ חָשְׁבָה בְּדַעְתָּה: אִם תַּגִּיד לוֹ תֵּכֶף שֶׁהִיא הִיא כְּשֶׁתַּחֲזר וְתִפְשׁט אֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים וְתַחֲזר לְיָפְיָהּ וְתִהְיֶה שׁוּב יְפַת תּאַר כְּמִקּדֶם יוּכַל לִפּל וְלִגְוֹעַ וְהִיא רוֹצָה שֶׁיִּהְיֶה בְּכַשְׁרוּת כַּדָּת וְהָלְכָה וְהֶחֱזִירָה לוֹ הַכְּתָב, וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁמָּצְאָה הַכְּתָב וְתֵכֶף נָפַל חַלָּשׁוּת וְהֶחֱיוּ וְהִבְרִיאוּ אוֹתוֹ, וְהָיָה בֵּינֵיהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.