סיפורי מעשיות · מעשה י׳ · אות מ״ט

וְהָלְכוּ אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה יַחַד וְשָׂכְרוּ לָהֶם סְפִינָה וּבָאוּ אֶל הַמְּדִינָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם הַקֵּיסָרִית וּבָאוּ אֶל אוֹתוֹ הָעִיר, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת שָׁם, וְהֶעֱמִידוּ הַסְּפִינָה וְיִשְּׁבָה עַצְמָהּ [בַּת הַקֵּיסָר]. אִם תּוֹדִיעַ תֵּכֶף לְאִמָּהּ, שֶׁבָּאתָה תּוּכַל לִגְוֹעַ וְשָׁלְחָה אֶצְלָהּ בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּמְצָא אִישׁ, שֶׁיּוֹדֵעַ יְדִיעָה מִבִּתָּהּ אַחַר כָּךְ הָלְכָה בְּעַצְמָה וְסִפְּרָה לְהַקֵּיסָרִית כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַל בִּתָּהּ, וְסִפְּרָה לָהּ כָּל הַמַּעֲשֶׂה וּלְבַסּוֹף אָמְרָה לָהּ: וְהִיא גַּם כֵּן בְּכָאן אַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהּ הָאֱמֶת: אֲנִי אֲנִי הִיא וְהוֹדִיעָה לָהּ, שֶׁגַּם הֶחָתָן שֶׁלָּהּ, בֶּן הַסוֹחֵר, הוּא גַּם כֵּן בְּכָאן אַךְ אָמְרָה לָהּ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה בְּאפֶן אַחֵר רַק שֶׁיָּשִׁיבוּ אֶת אָבִיהָ הַקֵּיסָר לִמְקוֹמוֹ וְאִמָּהּ לא הָיְתָה מְרֻצֵּית לָזֶה כְּלָל כִּי חָרָה לָהּ עָלָיו מְאד עַל שֶׁבִּשְׁבִילוֹ הָיָה כָּל הַנַּ"ל אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הֻכְרְחָה לְמַלְּאוֹת רְצוֹן בִּתָּהּ וְרָצוּ לַהֲשִׁיבוֹ וַיְבַקְּשׁוּ וְהִנֵּה אֵין הַקֵּיסָר נִמְצָא כְּלָל וְהִגִּידָה לָהּ בִּתָּהּ, שֶׁגַּם הוּא בְּכָאן וְהָיְתָה הַחֲתֻנָּה וְהַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת וְהַמְּלוּכָה וְהַקֵּיסָרִית קִבְּלוּ הַזּוּג הַזֶּה וּמָלְכוּ בְּכִפָּה.