סיפורי מעשיות · מעשה י״א · אות נ״ח

וְהַדְּבָרִים עֲמֻקִּים, נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד מְאד [גַּם אֵלֶּה דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר], וְיֵשׁ עוֹד, וְאֵין צְרִיכִין לְגַלּוֹת לָכֶם. גַּם יֵשׁ עוֹד מַה שֶּׁהַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה בְּהַמְּדִינָה הַנַּ"ל, עָשָׂה דָּבָר כְּנֶגֶד הַחַמָּה, וְדָבָר כְּנֶגֶד הַלְּבָנָה [הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים הָיוּ מְרַמְּזִים עַל חַמָּה וּלְבָנָה], וְהַלְּבָנָה הָיְתָה אוֹחֶזֶת נֵר בְּיָדָהּ, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם אֲזַי אֵין הַנֵּר מֵאִיר, כִּי שְׁרָגָא בְּטִיהַרָא [נר בצהרים אינו מועיל] וְכוּ', וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה הַלַּיְלָה אֶל הַיּוֹם: מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁאַתָּה בָּא, אֵין לִי שֵׁם [כַּמְבאָר לְעֵיל], כִּי בַּיּוֹם אֵין מוֹעִיל הַנֵּר כְּלָל