סיפורי מעשיות · מעשה י״ב · אות ט״ז

עָנָה וְאָמַר הַבַּעַל תְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁעַל דָּבָר זֶה הָיָה מִתְיָרֵא וְדוֹאֵג מִתְּחִלָּה וְהָיָה לוֹ לְהַבַּעַל תְּפִלָּה רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עֲלֵיהֶם וְנִתְיַּשֵּׁב לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ לְשָׁם, אוּלַי יָשִׁיב אוֹתָם מִטָּעוּתָם וְהָלַךְ לְשָׁם הַבַּעַל תְּפִלָּה וּבָא אֶל הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁעוֹמְדִים סְבִיב הָהָר וְהַשּׁוֹמְרִים מִסְּתָמָא הָיוּ אֲנָשִׁים קְטַנִּים בְּמַעֲלָה שֶׁהֵם רַשָּׁאִים לַעֲמד בַּאֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא כִּי אֲנָשִׁים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲלוֹת מֵחֲמַת הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל הֵם אֵינָם יְכוֹלִים כְּלָל לְהִתְעָרֵב עִם בְּנֵי הָעוֹלָם וְלַעֲמד בַּאֲוִירָא דְּהַאי עָלְמָא, שֶׁלּא יְטַמְּאוּ עַצְמָן כַּנַּ"ל וְלא הָיוּ יָכוֹלִים לְדַבֵּר כְּלָל עִם בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁלּא יְטַמְּאוּ אוֹתָם בְּהֶבֶל פִּיהֶם [עַל כֵּן בְּוַדַּאי הַשּׁוֹמְרִים שֶׁעָמְדוּ חוּץ לָעִיר, הָיוּ קְטַנִּים בְּמַעֲלָה כַּנַּ"ל] אַךְ גַּם הַשּׁוֹמְרִים הָיָה לָהֶם הַצּוּרוֹת הַנַּ"ל וְהָיוּ מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם בְּכָל פַּעַם כִּי גַּם אֶצְלָם הָיָה עִקַּר הָאֱמוּנָה הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל.